פעמים רבות שואלים אותנו איך זה יכול להיות שהעסקת קונסטרוקטור מוזילה את עלויות הבנייה. ריכזנו עבורכם את השאלות ששואלים אותנו בדרך כלל, ולמה זה נכון שקונסטרוקטור טוב מחזיר את שכר הטרחה שלו פי כמה וכמה בעלויות ביצוע.
על פי החוק, כל מבנה הנדסי חייב בתכנון קונסטרוקציה.
קונסטרוקטור לוקח את החזון האדריכלי ומתכנן תוכניות שלד למבנה בהתאם לתנאי השטח באזור המיועד לבנייה, ולפי התקנים והתקנות הרלוונטיות לשימוש המבנה. הוא גם לוקח בחשבון ומחשב את הכוחות הפיסיקליים אשר צפויים לפעול על המבנה ומוודא שהמבנה יציב ובטיחותי.
קונסטרוקטור מוציא תכניות לביצוע, שלפיהן הקבלן בונה את שלד המבנה בשטח. על התכנון לקחת בחשבון את כל ההטרחות השונות שהמבנה צריך לעמוד בהן לאורך זמן וגם במצבי קיצון.
חלק מתפקידו של קונסטרוקטור הוא לבצע פיקוח עליון על עבודת הקבלן, על מנת לוודא שהנחיותיו מבוצעות בפועל.
קונסטרוקטורים יכולים לעצור תהליכי בנייה שמתגלים כלקויים וגם לתת הוראות בהתאם למצב באתר ולערוך שינויים בתכניות הבנייה, לאחר שבחנו אותן בפועל.
מאחר וה- קונסטרוקטור מוציא את תכניות הביצוע לקבלן, הוא קובע את מידת השימוש בחומרי השלד (בטון ופלדה) ואת מיקומם. תכנון קונסטרוקציה מדויק יתחשב גם בשיקולי ביצוע – כלומר, עמידה בכל התקנים והעומסים הצפויים, וגם בשיקולי עלות, ולא יגרום לשימוש מיותר בחומר.
שלד "מושלם" מבחינה הנדסית פירושו השקעה אופטמילית של חומרי הבנייה במקומות הנכונים במבנה, באמצעות הנדסה מדויקת ויצירתית. אצלנו בגוטמן מהנדסים, אנחנו שואפים להוציא תכניות קונסטרוקציה מושלמות הנדסית לכל פרויקט שבו אנחנו מעורבים, תוך התחשבות בצרכי הביצוע וביועצים השונים.
קונסטרוקטור נכנס לתמונה ברגע שיש סקיצות אדריכליות מאושרות. יחד עם האדריכל אנחנו מגישים בקשה לקבלת היתר בניה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה.
בקשת היתר בניה היא הדרך לקבל מהרשויות רישיון לבנות על קרקע ספצפית את התכנון המוגש לאישור. הצורך ב- היתר בנייה נובע מהוראות חוק התכנון והבנייה, המאפשר לרשויות לתכנן את נושא הבנייה בתחומן ולמנוע מצב של בנייה פרועה.
ישנם כמה הבדלים בין מהנדס קונסטרוקציה להנדסאי קונסטרוקציה:
ההבדל הראשון הוא, ההשכלה המקצועית.
מהנדס הוא בעל תואר ראשון לפחות (המוכר על ידי המל"ג) בעוד הנדסאי עבר לימודי תעודה בתחום הבניין.
ההבדל השני הוא, שעל הנדסאי חלות הגבלות בתכנון, שאינן חלות על מהנדס קונסטרוקציה רשוי. הגבלות אלה מוגדרות על ידי תקנות התכנון והבנייה. ההגבלות קובעות כי הנדסאי יכול לתכנן רק מבנה פשוט, כזה שאינו עולה על 4 קומות ואין בו מפתחים העולים על שישה מטר (*ההגדרה המלאה ל"מבנה פשוט" בתחתית העמוד).
חשוב לציין כי על מהנדס קונסטרוקציה שאינו רשוי חלות אותן ההגבלות החלות על הנדסאי.
מהנדס קונסטרוקציה הוא למעשה מהנדס בניין בעל השכלה בהנדסה אזרחית, שבמסגרת לימודיו עבר התמחות ב: תכנון קונסטרוקציה.
מהנדס רשוי הוא מהנדס שעבר בהצלחה את מבחני ההסמכה של משרד התעשייה והמסחר וקיבל רישיון. כדי לקבל אישור לגשת למבחני ההסמכה, על המהנדס לעבוד לפחות שלוש שנים במשרד שהוכר כמשרד מאמן על ידי רשם המהנדסים.
לאחר שמהנדס הקונסטרוקציה עובר את מבחני ההסמכה ורוכש ניסיון הוא משמש כיועץ לאדריכלים ולקבלנים כיצד יש לבנות את שלד המבנה, תוך התחשבות בכל הגורמים שעליהם יש לתת עליהם את הדעת בתהליך הבנייה.
כל מבנה מצריך תכנון קונסטרוקטור כדי שיעמוד בעומסים שונים כגון אלמנטי הטבע (רוחות, שלג, תנודות קרקע) ועומסי שימוש לפי ייעוד המבנה.
בניין מגורים לדוגמא צריך לשאת עומס שונה ממבנה מסחרי, ויש הבדל
וכמובן שעל התכנון להתייחס לתקינה השונה של כל עומס עתידי.
יועץ ביסוס נותן חוות דעת מקצועית על חתך הקרקע שעליו נבנה המבנה, לפיה מחליטים איזה צורת ביסוס מתאימה ביותר. לדוגמה, מבנה על קרקע חולית ניתן לבסס ביסודות רדודים (מאחר שקרקע חולית לא משנה את הנפח שלה בעקבות רטיבות). לעומת זאת למבנה הנבנה על קרקע חרסיתית יידרשו יסודות עמוקים, כגון קידוח לתוך הקרקע ויציקת בטון פנימה כדי להימנע משקיעת יסודות גם בחשיפה לשינוי הרטיבות בשכבות העליונות בקרקע, וכדי למזער סדיקה במבנה לאורך השנים.
בשנים האחרונות כל ועדות התכנון והבניה בארץ דורשות יועצי ביסוס כחלק מהגשת הבקשה להיתר.
"מבנה פשוט" – אחד מאלה:
(1) מבנה בעל שלד לא טרומי המורכב מקירות, או מקירות ועמודים, ומתקרות שטוחות עם קורות או בלעדיהן, כאשר המרחק בין העמודים או בין הקורות, וכשאין עמודים או קורות – בין הקירות, אינו עולה על ששה מטר, ואשר גובה המפלס של רצפת קומתו העליונה מעל המפלס העליון של הרצפה שעל פני הקרקע אינו עולה על אחד-עשר וחצי מטר, לרבות מקלט למבנה כאמור, בהתאם לתקנות ההתגוננות האזרחית (מפרטים לבניית מקלטים), התשל"א-1971, ולמעט מבנה מבטון דרוך, ומבנה מרחבי מכלסוג שהוא;
(2) מבנה מקורה בעל קומה אחת, שגבהו עד חמישה מטר מעל פני הקרקע ומפתחו אינו עולה על שנים-עשר מטר, להוציא מבנה שפועלים עליו כוחות דינמיים, ולמעט מבנה מבטון דרוך, מבנה בעל שלד מבטון טרום ומבנה מרחבי מכל סוג;
קיר תומך בגובה עד שני מטר מעל המפלס הנמוך של פני הקרקע, הדרוש להקמת מבנה כאמור בפסקאות (1) או (2) בתחום המגרש שבו מוקם המבנה;
מעביר מים ומעבר להולכי-רגל הקשורים למבנה כאמור בפסקאות (1) או (2).
